שירותי בריאות בניו זילנד
מערכת הבריאות בניו זילנד עברה שינויים משמעותיים בעשורים האחרונים. מתוך מערכת ציבורית לחלוטין המבוססת על חוק הביטוח הלאומי 1938, רפורמות הציגו אלמנטים של שוק וביטוח בריאות, בעיקר מאז שנות השמונים, ויצרו מערכת ציבורית-פרטית מעורבת למתן שירותי בריאות.
תאגיד הפיצויים על תאונות מכסה את עלויות הטיפול במקרים הנחשבים ל"תאונות", כולל אסונות רפואיים, עבור כל האנשים בניו זילנד (חוקית או אחרת). העלויות משוחזרות באמצעות היטלים על מעסיקים, עובדים, רישום דלק ורכב ותרומות ממאגר המס הכללי.
שירותי בריאות ציבוריים ופרטיים
המערכת הנרחבת והאיכותית יחסית של בתי החולים הציבוריים מטפלת באזרחים או בתושבי קבע ללא תשלום ומנוהלת על ידי מועצות הבריאות המחוזיות. עם זאת, ניתוחים יקרים או קשים דורשים לעתים קרובות עיכובים ארוכים ברשימת ההמתנה, אלא אם כן הטיפול דחוף מבחינה רפואית.
מסיבה זו, קיים שוק משני של ארגוני ביטוח בריאות המממנים פעולות וטיפולים עבור חבריהם באופן פרטי. Southern Cross Health Insurance, ארגון ללא מטרות רווח, הוא הגדול ביותר מבין כ-60% משוק ביטוחי הבריאות, והוא מכסה כמעט רבע מכלל תושבי ניו זילנד ב-2007, אפילו מפעיל רשת בתי חולים משלו.
טיפול ראשוני ושירותי חירום
טיפול ראשוני (רופאים שאינם מומחים / רופאי משפחה) ותרופות ברשימת ה- Pharmac של הסוכנות הממשלתית של ניו זילנד דורשות תשלום משותף, אך מסובסדות, במיוחד עבור חולים עם כרטיסי שירותי בריאות קהילתיים או כרטיסי בריאות למשתמש גבוהים.
שירותי חירום ניתנים בעיקר על ידי ארגון הצדקה Hato Hone St John (כמו גם אמבולנס חינם וולינגטון באזור וולינגטון), נתמך עם שילוב של קרנות פרטיות (נתרמו) וציבוריות (סובסידיות).
- בשנת 2012 הוציאה ניו זילנד 8.7% מהתמ"ג על שירותי בריאות, או 3,929 דולר לנפש.
- מתוכם, 77% היו הוצאות ממשלתיות.
- במחקר שנערך בשנת 2010, ניו זילנד נמצאה כבעלת הרמה הנמוכה ביותר של שימוש בתרופות ב-14 מדינות מפותחות (כלומר, השתמשה בפחות תרופות בסך הכל), וגם הוציאה את הסכום הנמוך ביותר על שירותי בריאות מבין אותה רשימה של מדינות, עם 2510 דולר (3460 דולר) לנפש, בהשוואה לארצות הברית ב-7290 דולר.
המערכת התמודדה עם אתגרי כוח אדם, כולל אחד משיעורי תחלופת האחיות הגבוהים ביותר בעולם. אמנם לא כל האחיות עוזבות את המקצוע, אך כאשר הן עוזבות אותו, הוא עלול לגרום להפחתה בהמשכיות הטיפול, לשיבוש השירותים ולירידה בפרודוקטיביות הכוללת.
ההיסטוריה של המערכת החלה עם הקמתה של בתי חולים ציבוריים על ידי המושל ג'ורג' גריי באמצע המאה ה -19. חוק בריאות הציבור משנת 1872 הציג ועדות בריאות של הרשות המקומית, אשר מומנו בעיקר על ידי משלמי הריבית המקומיים וסובסדו על ידי הממשלה המרכזית. מערכת זו הורחבה מאוחר יותר על ידי חוק הביטוח הלאומי 1938, אשר ניסה לספק שירותי בריאות במימון ממשלתי לכל.
כתבה זו נכתבה בסיוע בינה מלאכותית על סמך מספר דיווחים חדשותיים, ונבדקת על ידי העורכים שלנו בהתאם לעקרונות העריכה שלנו. סטנדרטים מערכתיים · טיפים ויצירת קשר
תגובות 0